אם גם אתם מתוסכלים וכועסים על עצמכם על כך שאתם לא מצליחים להניע את עצמכם או את העסק שלכם לפעולה משמעותית בשבועות האחרונים, המסר שלי אליכם היום הוא:

אתם בסדר גמור! ואתם בהחלט לא לבד. 

לא כל מה שמתאים לאחרים מתאים גם לכם. 

ברמה הרגשית והכלכלית!

שבעה שבועות מאז פרצה המלחמה הארורה הזאת לתוך חיינו. 

שבעה שבועות בהם הראש שלנו מלא במראות, עדויות ותמונות הנרצחים והנופלים.

שבעה שבועות בהם הלב שלנו מדמם ביחד עם החטופים והחיילים שנלחמים למעננו. 

כולנו בתקופת אבל, אישית ולאומית, על האובדן והעדר תחושת הביטחון וכל אחד מאיתנו חווה אותה ופועל אחרת. 

לפי מודל האבל של קובלר - רוס יש חמישה שלבים בתקופת אבל: 

1. הכחשה ובידוד – זהו מנגנון הגנה על הנפש. אנחנו לא מאמינים שזה קרה לנו. 

2. כעס – ההכחשה הופכת לכעס ושנאה כלפי כל מי שאנחנו חושבים שאחראי לזה. לפעמים כלפי עצמנו. 

3. מיקוח – אנחנו מוכנים לשלם כל מחיר כדי להחזיר את הגלגל לאחור. מבטיחים שבעתיד יהיה ונהיה אחרת. 

4. דיכאון – מחשבות על העתיד - איך נוכל לחזור לשגרה, איך נחיה אחרי טראומה כזאת? רגשות אשם על ההווה שלנו, איך נפעל כשיש חטופים והרוגים? תחושת חוסר ביטחון. 

5. קבלה – השלמה. ההבנה שאי אפשר לשנות את מה שקרה ושצריך להמשיך הלאה לצד כל העצב. 

חשוב לזכור - כל אחד חווה את השלבים אחרת. כל אחד צריך את הזמן שלו לעכל את מה שקרה ולכל אחד מאיתנו תקופת זמן שונה במעבר משלב לשלב. 

לכן, אם כל הקריאות לחזרה לשגרה, כדי להניע את המשק ולשמור על הכלכלה שלנו יציבה ליום שאחרי מתסכלות אתכם וגורמות לכם לרגשי אשמה, עצרו לרגע ובדקו, מה מתאים לכם מבחינה אישית ואגב, ולא פחות חשוב מבחינה כלכלית! 

בפסיכולוגיה חיובית יש כלי סופר משמעותי, מבוסס מחקרית - הרשות להיות אנושי. 

הוא מזכיר לנו כמה חשוב להתחבר לכל טווח הרגשות העולים בנו, מתוך חמלה לעצמנו והבנה שאנחנו לא רק סך הרגשות החיוביים שלנו, אנחנו סך כל הרגשות, הן החיוביים והן השליליים. 

אנחנו מחלימים, צומחים ומתפתחים רק כשאנחנו נותנים מקום גם לרגשות השליליים ולא מתעלמים מהם או "מטאטאים" אותם מתחת לשטיח. 

יחד עם זאת, מחקרים מעידים שעשייה תורמת תרומה מאוד משמעותית לחוסן שלנו ולכן כדי להיות  מוכנים ל"יום שאחרי", אנחנו צריכים לקבל את הרגשות תוך כדי תנועה, כזאת שמתאימה לנו ולא בהכרח כזאת המתאימה לאחרים, גם אם זו בעיניכם פעולה קטנה ומינורית. 

איך אנחנו עושים את זה בפועל? 

מתחילים עם ה - "מתי?" 

מחר בבוקר, ביום ראשון, בעוד שבוע - מתי אנחנו מתחייבים לפעולה אחת לפחות? 

כשיהיה לנו את המתי נוכל לקבוע גם את האיך?

איזו פעולה תאפשר לי לעלות שוב על המסלול? שוב, גם אם היא קטנה ומינורית.

איזו פעולה תגרום לי להיות גאה בעצמי בדיעבד על שהצלחתי לבצע אותה למרות התקופה הזאת? 

כמו, 

להתנדב. 

לקבוע לקפה עם קולגה/חברה. 

להתקשר ללקוח/בן משפחה ולשאול לשלומו בימים אלה. 

לצאת לצעוד 15-20 דקות. 

לצאת לעבוד מחוץ למשרד/קליניקה. 

לצאת לפארק לספוג קצת שמש, רחוק מהחדשות והמסכים. 

לעשות סדר. איכשהו סדר תמיד מסדר גם את הראש וגם את הלב. 

מזמינה אתכם לשתף במה שאתם עוברים עכשיו, לכתוב בתגובות הצעות לפעולות קטנות ואפקטיביות שיכולות לעזור לכם בתקופה המאתגרת הזאת, ומתי זה יקרה. השיתוף הוא סוג של התחייבות.

מעדכנת שלאור המצב, כל הפגישות איתי, אימון אישי/עסקי, הורות ADHD ופגישות זום אאוט חד פעמיות, בהנחה של 15% עד סוף דצמבר 23, לכולם! מתאמנים שכבר בתהליך, חדשים וחוזרים.

מתפללת ביחד איתכם לשובם של החטופים ושל החיילים הביתה במהרה!

21-11-2023