מהר מאוד גיליתי שעיגול הוא הקשר היחיד ביניהם, אבל עם אסוציאציות אי אפשר להתווכח 😎
כמו שפיצה איטלקית טובה וטעימה היא בדרך כלל עגולה ככה לפרנצ'סקה ודיקלמנטה יש מודל מעגלי נפלא ליצירת שינוי.
אה! ועוד משהו, בשניהם אין חוקיות מאיזה חלק/שלב מתחילים לאכול או לפעול.
אנחנו מדברים ללא הרף על תהליכי שינוי ויצירת הרגלים חדשים, אישיים, תעסוקתיים, משפחתיים או אפילו ארגוניים. זאת גם בדרך כלל הסיבה העיקרית שמגיעים אלי לתהליכי אימון. תהליך אימון מאפשר עצירה מובנית והזדמנות לבחון איזה שינוי אנחנו רוצים או צריכים. השינוי תמיד מאתגר - יש לנו את ההרגלים המוכרים ואת השגרה היום יומית שמעכבים אותנו או מחזירים אותנו לאחור. לכן אני כל כך מתחברת למעגל השינוי של פרנצ'סקה ודיקלמנטה. זהו כלי ששווה בהחלט להוסיף לארגז הכלים שלנו. המודל מפרט את ששת השלבים שעלינו לעבור בתהליך שינוי ומציע לנו כהתחלה, עצירה והתבוננות שחשוב מאוד שנעשה כדי לזהות באמת את הצורך, את הרצון שלנו ואת המקום שאנחנו נמצאים בו כרגע.
יתרונות המודל:
א. אפשר להתחיל את השינוי מכל שלב, לא משנה כמה זמן נשהה בו או באלה אחריו.
ב. הוא "שם על השולחן" גם את האפשרות הממש סבירה של מעידה בדרך, כחלק בלתי נפרד מהשלבים ומהלמידה שלנו בדרך לשינוי.
השלב הראשון - קדם ההרהור.
השלב בו אנחנו עדיין לא מודעים לרצון לשינוי או לשיפור שיבוא בעקבותיו. בדרך כלל השלב הזה נובע מהפחד משינוי או מאמונות שליליות או משיקולים משפחתיים וכלכליים. לעיתים הוא מתעורר בעקבות שאלה, דרישה או הסבת תשומת הלב על ידי מישהו אחר.
הוא מזמין אותנו לשאול - מה המחיר שאני משלם במקום שאני נמצא היום? האם האחריות לשינוי היא שלי?
השלב השני - הרהור.
השלב שבו אנחנו מבינים שאנחנו רוצים או צריכים לעשות שינוי אבל עדיין לא החלטיים לגביו. בשלב הזה עלינו:
א. לבדוק את היתרונות מול החסרונות של השינוי.
ב. להתחיל לדבר עליו.
ג. להזכיר לעצמנו מה הן החוזקות והיכולות שלנו. לבדוק איפה הצלחנו ליצור לעצמנו שינוי, קטן ככל שיהיה, ואיך הרגשנו לגביו.
מומלץ שלא להתעסק בשלב הזה בדד ליין או באיסוף יותר מידי מידע. פשוט להרהר בו.
השלב השלישי - ההחלטה.
זה השלב בו אנחנו מצהירים לעצמנו (ועדיף גם בקול רם בפני מישהו), על הרצון והצורך שלנו לשינוי.
למעשה, אפשר לומר שזה גם השלב הראשון לקראת שינוי ממשי. ללא השלב הזה, יהיה קשה עד בלתי אפשרי לעשות שינוי. הרצון לשינוי חייב לבוא מאתנו והוא באחריותנו הבלעדית.
אנחנו כבר מודעים למה שעוצר אותנו ופתוחים לקבל עזרה, נכונים למצוא ולנסות התנהלות חדשה שתעזור לנו במעבר לשלב הבא.
מומלץ להתחיל לכתוב אלו אתגרים יכולים להיות בדרך וכיצד ניתן יהיה לעבור אותם. כדאי גם להכין רשימה של אנשים שיכולים להיות אוזן קשבת וגב מנטלי במהלך התהליך ובעת משבר.
השלב הרביעי - פעולה.
שלב התכל'ס. עושים בפועל את מה שקבענו בשלב 3. מתכננים, קובעים מתי ופועלים. נשמע קל? אז זהו, לא ממש. לכן כדאי לחזור שוב לאתגרים הצפויים לנו בדרך ולא פחות חשוב! לרווח שלנו מההתנהגות החדשה, ליכולות שעזרו לנו בעבר ויכולות לעזור לנו כעת ולמי אפשר לפנות בעת הצורך.
בשלב הזה, אני תמיד ממליצה על גישת הקאיזן שהיא חלק בלתי נפרד מתהליך האימון אצלי בקליניקה - לפעול בצעדים קטנים שלא מבהילים אותנו, שאפשר להתחיל לעשות כבר היום ושיאפשרו לנו לחוות הצלחה, גם אם היא מינורית.
השלב החמישי - שימור שינוי ההתנהגות.
אחרי שהתחלנו בהתנהלות ואנחנו מתמידים בה ונוצר הרגל חדש, האתגר הגדול הוא לשמור עליו. איך אנחנו יודעים שאנחנו בשלב הזה? ברגע שההרגל הקודם מפסיק להיות האוטומט שלנו ויש לנו הרגל אוטומטי אחר ורצוי, נדע שתהליך הטמעת ההרגל הגיע לסיומו.
בשלב הזה אנחנו צריכים לשים לב לסיפוק ולתחושת ההצלחה הנהדרת שיש לנו בהשגת השינוי. הכי חשוב לשים לב לסימנים או לטריגרים למעידה. אם נדע מה הם, נוכל להכין תכנית פעולה.
השלב השישי - מעידה.
אם נבין שהשלב הזה הוא חלק בלתי נפרד מהתהליך, נהיה, באופן מסויים, מוכנים לו מתוך ידיעה שהוא שלב בלמידה ולא מעיד כלל על כישלון התהליך כולו.
זה כבר קרה, אפשר וכדאי לתת לעצמנו זמן להצטער ולכעוס על זה, אבל רק לפרק זמן תחום מראש בזמן. אחריו נחזור לתכנית הפעולה שלנו מהשלבים הקודמים. בפסיכולוגיה חיובית קוראים לזה - הרשות להיות אנושי. כלי שימושי לחיים בכלל, לא רק בתהליכי שינוי.
אני ממליצה להכין רשימה של מגבירי מוטיבציה לזמן "חרום". כל מה שמשמח, עושה לנו טוב ויכול להניע אותנו לחזור להתנהלות הקודמת. מגבירי מוטיבציה שיזכירו לנו את האושר והסיפוק ביצירת השינוי ואת היכולות והחוזקות שגילינו על עצמנו בדרך.
כשאתם מביטים במודל, חשבו -
איזה שינוי אתם רוצים לעשות וכיצד המודל יכול לקדם אתכם אליו?
באיזה שלב אתם מזהים שאתם נמצאים?